בעונה שעברה היה לשחקנים הבאים תפקיד שונה על המגרש, אבל דווקא מתוך הצורך הקבוצתי הם שינו את סגנון המשחק ונותנים העונה דברים אחרים שגורמים לקבוצה שלהם להיות טובה יותר.

מיילס טרנר – אינדיאנה פייסרס

בעונות הקודמות הוא קיבל תפקיד מרכזי בקבוצה כאשר עלה ופתח בחמישייה כל העונה, בעוד שסבוניס היה עולה מהספסל או מקבל תפקיד ראשי והופך לאולסטאר לצידו. העונה התהפכו היוצרות. סאבוניס חווה עונת שיא והופך ליוצר מרכזי בהתקפה של הפייסרס, בעוד טרנר הפך לקלע שלשות מן המניין בתוך מערך הקלעים של אינדיאנה. השימוש בבחירה ה-11 בדראפט 15 פחת מ-19% בעונות הקדומות ל-17% העונה, אך דווקא העונה הוא קולע שתי נקודות יותר מעונה שעברה למשחק. בנוסף לכך, במדדי ה-TS ובמדד האפקטיבי הוא עלה בכ-4%.

בהגנה טרנר סיפור הצלחה כביר – אם עד כה בעונות הקודמות הוא היה מגן-טבעת טוב ביחס לליגה, השנה הוא מוביל את הליגה בחסימות עם 4 בממוצע למשחק. זה כולל שיא קריירה של 8 חסימות כבר במשחק הראשון העונה מול הניקס ולאחר מכן שחזור מול יוסטון. קולעים נגדו ב-42.5%, הנתון הטוב ביותר אצל הסנטרים ששיחקו יותר מ-10 משחקים ויותר מ-10 דק' במשחק. לא רק בתחום החסימות יש עלייה בנתונים אלא גם בחטיפות, 1.3 לעומת 0.7 בעונות הקודמות.

טרנר לקח מעין צעד אחורה שדוחף את אינדיאנה להיות אחת הקבוצות הטובות והחזקות של המזרח.

בן סימונס – פילידלפיה סבנטי-סיקסרס

אחרי הכישלון בעונה הקודמת היו דיבורים רבים על הפרדת כוחות בין אמביד לסימונס. חלק מהטענות היו סביב זה שהם לא יכולים לשחק ביחד, הם תוקעים אחד את השני, הצבע לא מספיק גדול להכיל את שניהם.

על פי חומש בראשית ביום הרביעי נבראו המאורות הגדולים. מדרש אגדה שם מספר על הלבנה שבאה לבורא עולם ואמרה שאין יכולים שני מלכים להשתמש בכתר אחד, לכן נתמעטה.

הגיע מאמן חדש ששינה את הקבוצה, דוק ריברס. התאימו את הקבוצה לשחקנים ולא את השחקנים לקבוצה.

אחד השינויים העיקריים שנעשו זה לקחת את בן סימונס צעד אחורה כדי לתת את האחריות לאמביד והאריס. הוא לוקח שתי זריקות פחות מעונה שעברה ומוסר יותר לחבריו אל זריקות מחוץ לקשת. החיבור בינו לבין האריס היה טוב בעונה שעברה ורק השתפר העונה – האריס קולע ב-55% ממסירות של סימונס. השינוי מגיע בדרך המשחק. הקצב של הקבוצה עלה וכך גם המדד ההתקפי קפצו למעלה. יחס האס' עלה גם הוא ב-3%. ההגנה של הסיקסרס השתפרה והיכולות של סימונס משתלבות נהדר בתוך המארג הקבוצתי של פילי.

צעד קטן אחורה לבן סימונס צעד גדול לעיר אחוות האחים לכיוון האליפות.

מייק קונלי – יוטה ג'אז

אחרי עונה זוועתית אשתקד, בה החמיץ כמעט חצי עונה מסיבות כאלה ואחרות, קונלי חוזר להיות השחקן שהכרנו מתקופתו בממפיס. אחרי ההחמצה ההיא משלוש במשחק 7 בבועה נגד דנבר, הוא לקח על עצמו פרוייקט. העונה הוא הפחית את הכניסות לצבע ולתוך הקשת והחל לזרוק יותר מרחוק. הוא זורק כ-7 שלשות למשחק, יותר מכל עונה אחרת בקריירה, וקולע ב-40.4%, גם הגבוה בקריירה. כולל תצוגת שיא של 7 שלשות מול הקליפרס.

הוא נותן את עונתו הטובה ביותר התקפית כאשר הוא עם דירוג נטו (נט רייטינג) השני בטיבו בליגה (מבין השחקנים ששיחקו 10 משחקים ומעלה ויותר מ-15 דקות למשחק) עם 16.5. גם בחדר ההלבשה הוא התקרב יותר לחבריו בקבוצה ואפילו קנה לכולם PS5 החדש מתנה לכריסמס (חבל שאני לא שחקן ביוטה). קונלי העיד שלקח לו זמן להתרגל לגובר והעונה הוא עושה את זה מצויין, הוא מוסר לגובר הכי הרבה בקבוצה והפיק&רול ביניהם הוא הנאה צרופה לספר המהלכים.
גם הגנתית החיבור בין שתי שחקני ההגנה הללו יוצר בעיות ליריבות. הצמד בטופ של הליגה הגנתית כאשר הם עם 99.5 במדד ההגנתי. ניתן לראות זאת במהלך הבא -קונלי מקשה מאחורה כאשר גובר מוכן לכל תנועה של טריי וקאפלה. כאשר הוא מוסר גובר מרים יידים וחוסם את הזריקה.

בעונה שעברה הוא היה אכזבה עצומה, אך כעת הוא עמוד תווך מרכזי שמנהל את הקבוצה הנהדרת של יוטה, אשר מובילה את הליגה בגאון.